פסק-דין בתיק ת"ק 22588-05-10

1.      זוהי תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבה של התובעת כתוצאה מתאונת דרכים שהתרחשה ביום 6.7.09 בצומת רמת ישי. מדובר בתאונה בה היו מעורבים ארבעה כלי רכב: ברכב הראשון נהגה התובעת, ברכב השני נהג הנתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע"), ברכב השלישי נהג הצד השלישי מס' 1 (להלן: "אבו דבוס") וברכב הרביעי נהגה הצד השלישי מס' 2 (להלן: "אילנה יונתן").

2.      כל ארבעת הנהגים העידו בבית המשפט. מהעדויות עולה, כי אין מחלוקת כי רכבו של הנתבע פגע ברכבה של התובעת בחלקו האחורי. המחלוקת העובדתית בין הצדדים נוגעת לשלב בו פגע רכב הנתבע ברכב התובעת, ולגורם לפגיעה זו, דהיינו האם פגע הנתבע ברכב התובעת לפני שנפגע מאחור על ידי אבו דבוס, או שמא נהדף ופגע ברכב התובעת כתוצאה מהדיפתו קדימה עקב פגיעת הצדדים השלישיים או מי מהם ברכבו מאחור.

3.      התובעת מסרה בעדותה, כי עצרה ברמזור אדום בצומת רמת ישי. לאחר שהתחלף האור לירוק החלה לנסוע. לאחר כ- 2-3 מטרים עצרה בפתאומיות, ורכב הנתבע פגע ברכבה מאחור. לדבריה, שמעה  מכה אחת בלבד.

4.      הנתבע העיד, כי עצר אחרי רכב התובעת בנתיב השמאלי באור אדום ברמזור. כשהתחלף האור ברמזור לירוק החל בנסיעה, כשרכב התובעת נוסע לפניו. לאחר כ- 20-25 מטרים בלמה התובעת לפתע את רכבה, ועקב כך בלם הנתבע אף הוא את רכבו, ונעצר מבלי שפגע ברכב התובעת. לאחר מכן הרגיש הנתבע חבטה חזקה בחלק האחורי של רכבו. כתוצאה מהחבטה נפתח תא הכפפות ברכב, ומשקפיו עפו מפניו. מיד לאחר מכן הרגיש הנתבע חבטה נוספת, קלה יותר, בחלק האחורי של רכבו. הנתבע מסר, כי אינו יודע באיזה שלב פגע ברכב התובעת, אך הוא מניח כי פגע בה בעקבות החבטה הראשונה.

הנתבע הוסיף, כי לאחר התאונה, סרב אבו דבוס למסור לו פרטים, טען כי אין ברשותו תעודה מזהה וכי רכבו אינו מבוטח. הנתבע החליט להזמין משטרה למקום האירוע, אולם עובר להגעתה נעלם אבו דבוס מהמקום. חרף האמור, רשם הנתבע את מספר הרכב של אבו דבוס ומסר אותו למשטרה.

5.      אבו דבוס מסר בעדותו, כי הרמזור בצומת היה אדום וכולם עצרו. כשהתחלף האור לירוק יצאו אחד אחרי השני. הוא נסע אחרי רכב הנתבע. במהלך הנסיעה ראה כי התובעת עצרה את רכבה, ובעקבותיה עצר הנתבע. הוא לא ראה אם הנתבע פגע בשלב זה בתובעת. העד עצר כחצי מטר אחרי רכב הנתבע. אז הגיע רכבה של אילנה יונתן, שנסע מאחוריו, פגע בו מאחור, והוא נהדף לעבר רכב הנתבע ופגע בו.

יצוין כי בעוד שבחקירתו הראשית מסר העד, כי ראה את עצירת רכב התובעת, אך לא ראה אם רכב הנתבע פגע ברכב התובעת טרם נהדף רכבו של העד לעברו; בחקירתו הנגדית טען, כי שמע מכה קטנה לפני שעצר אחרי רכב הנתבע.

6.      אבו דבוס אישר בעדותו, כי נהג ללא רישיון נהיגה, ללא רישיון רכב תקף וללא ביטוח תקף, ואישר את טענת הנתבע, כי לא רצה לערב את המשטרה באירוע. לדבריו מיהר לעזוב את המקום במונית על מנת להגיע לבית החולים כדי לבקר את אביו, ולכן השאיר את הרכב בקרבת מקום וביקש ממכר לאסוף את הרכב.

מדו"חות הפעולה שבתיק החקירה של משטרת ישראל שהוגש לבית המשפט (נ/4) עולה, כי הרכב נמצא על ידי המשטרה כשהוא מוחבא בחצר של בית בישוב רמת ישי. 

7.      אילנה יונתן, נהגת הרכב הרביעי שהיה מעורב בתאונה, מסרה בעדותה, כי לאחר שהתחלף האור ברמזור לירוק, החלה בנסיעה איטית, כאשר לפניה נסעו מספר כלי רכב. לאחר כ-20-30 מטרים נעצר רכבו של אבו דבוס שנסע לפניה. העדה החלה לבלום, אולם לפתע החל אבו דבוס לנסוע אחורנית לעבר רכבה והם התנגשו. העדה מסרה, כי לא הבחינה כיצד נפגעו יתר כלי הרכב, וכי לא התערבה בחילופי הדברים שהתנהלו במקום בין הנתבע לבין אבו דבוס, מאחר שחשה ברע ופונתה לאחר מכן לקבלת טיפול רפואי.

8.      אציין כי מבין עדויותיהם של הנתבע והצדדים השלישיים לגבי אופן קרות התאונה, מהימנה עלי עדותו של הנתבע, ואני מקבלת את גרסתו לאירועים במלואה. העד תיאר את האירועים באופן מפורט. גרסתו היתה עקבית לאורך כל הדרך, החל מהודעתו במשטרה, דרך מסמך בו תאר את האירועים אשר מצוי בתיק החקירה המשטרתי, וכלה בעדותו בבית המשפט. אוסיף, כי גרסתו שנהדף לעבר רכב התובעת מתיישבת עם תמונות הנזק לרכבו (נ/5), בהן נראה כי הנזק לרכבו מאחור הינו גדול, בעוד הנזק מקדימה אינו גדול.

אציין כי טענתו של אבו דבוס, כי הנתבע פגע בתובעת טרם פגע בו הוא מאחור, נזנחה בחקירתו הראשית. טענה זו לא נשמעה מפיו של אף אחד מן העדים האחרים.

9.      לעומת גרסת הנתבע, שהיתה, כאמור, עקבית ואחידה, בגרסאותיהם של הצדדים השלישיים נתגלו סתירות, ואיני נותנת בהן אמון.

לגבי אבו דבוס - הרי שבעדותו עצמה קיימות סתירות, וקיימות סתירות אף בין גרסתו בעדותו לבין גרסתו בהודעתו במשטרה. גרסתו אף אינה מתיישבת עם גרסת הנתבע, שכן לפי גרסתו פגע בנתבע פעם אחת, ואילו לפי גרסת הנתבע, אותה מצאתי כמהימנה, פגע בו אבו דבוס מאחור פעמיים. בנוסף, מן הראיות עולה כי בעת התאונה נסעו ברכבו של אבו דבוס אף אשתו ואחותו, אולם הוא לא זימנן לעדות מטעמו, ועל פי ההלכה הפסוקה פועל הדבר לחובתו, שכן נוצרת לחובתו הנחה, כי עדויותיהן לא היו תומכות בגרסתו.

לגבי אילנה יונתן - גרסתה בעדותה שונה מזו שמסרה בהודעתה הראשונה במשטרה, שנמסרה ביום האירוע, שם מסרה, כי הרכב שלפניה פגע ברכב שלפניו, והיא לא הספיקה לבלום ופגעה ברכב שלפניה מאחור. העדה נדרשה להתייחס לסתירה זו בחקירתה הנגדית, ומסרה הסבר בלתי משכנע. בנוסף, גרסתה אינה עולה בקנה אחד עם גרסת הנתבע, אותה מצאתי כמהימנה, ולפיה נפגע מאחור פעמיים, בפעם הראשונה בעוצמה ובפעם השניה בעוצמה פחותה.

10.  לאור האמור לעיל אני קובעת, כי לאחר שהחלו כלי הרכב בנסיעה ברמזור ירוק עצרה התובעת עצירת פתע. רכב הנתבע עצר אף הוא, מבלי שפגע בה. רכבו של אבו דבוס פגע ברכבו של הנתבע מאחור. לאחר מכן היתה התנגשות בין כלי הרכב של אבו דבוס ושל אילנה יונתן, שכתוצאה ממנה פגע שוב רכבו של אבו דבוס ברכב הנתבע.

באשר לשאלה, מתי פגע רכבו של הנתבע ברכב התובעת קובעת אני, כי הוכח ברמה של מאזן ההסתברויות, כי פגיעתו של רכב הנתבע ברכב התובעת היתה כתוצאה מן הפגיעה הראשונה של אבו דבוס בנתבע. כמו כן הנני קובעת, כי לא הובאו ראיות המצביעות על כך שרכב התובעת נפגע פגיעה נוספת כתוצאה מהפגיעה השניה של רכבו של אבו דבוס ברכב הנתבע.

מכאן שאבו דבוס הוא האחראי לנזקיה של התובעת, שכן פגיעתו ברכב הנתבע מאחור הדפה את רכב הנתבע לעבר רכב התובעת.

11.  באשר לנזקיה של התובעת - מכתב התביעה עולה, כי רכבה של התובעת הוכרז כ"אובדן כללי". התובעת העידה, כי קנתה את הרכב ב-10,000 ש"ח. מרישיון ברכב עולה כי היה זה ב-14.9.08, דהיינו כעשרה חודשים לפני התאונה. בנוסף, מחוות דעת השמאי עולה, כי שרידי הרכב, המיועדים לפירוק בלבד, נותרו ברשות התובעת. לפיכך נזקה של התובעת הינו בשיעור של 10,000 ש"ח בניכוי ערך השרידים. הואיל ולא הובאה ראיה לגבי ערך השרידים, אנכה 3,000 ש"ח, כך שנזקה של התובעת הינו בסכום של 7,000 ש"ח. לכך יש להוסיף את שכר טרחת השמאי, בסכום של 600 ש"ח.